אתם מחפשים בגוגל את האתר של חברת הביטוח. התוצאה הראשונה נראית בדיוק כמו שצריך, עם הלוגו הנכון וכתובת סבירה, ורק מעליה כתוב בקטן "ממומן". זו לא תוצאת חיפוש אלא מודעה שמישהו שילם עליה, וכל אחד יכול לשלם עליה. כשהמישהו הזה הוא תוקף, לשיטה קוראים פרסום זדוני, ובאנגלית malvertising.

מודעה היא לא תמונה, היא קוד שרץ אצלכם

נוח לחשוב על פרסומת באינטרנט כמו על שלט חוצות: תמונה שתלויה באתר ולא עושה כלום. בפועל היא קרובה יותר לדוכן שמוצב בכניסה לחנות, דוכן שמביא איתו את האנשים שלו. ברוב המודעות יש קוד שרץ בדפדפן שלכם ברגע שהן נטענות, והוא מגיע משרת של גורם הפרסום ולא מהאתר שבו אתם גולשים.

רשתות הפרסום מוכרות את השטח במכירה פומבית אוטומטית שנמשכת אלפיות שנייה, ולכן האתר עצמו לא יודע מראש איזו מודעה תוצג אצלכם. בשביל תוקף זה שילוב נוח: תקציב קטן קונה הצגה ממוקדת מול בדיוק הקהל שהוא מחפש, בתוך אתרים לגיטימיים לגמרי. האתר לא נפרץ, והמודעה לא נראית חריגה.

איפה פוגשים את זה

הצורה הנפוצה היא המודעה הממומנת מעל תוצאות החיפוש או בפיד. בנק לאומי תבע את מטא אחרי שספר 243 קמפיינים מזויפים בפייסבוק ובאינסטגרם בחודש אחד, ומודעה בגוגל שהציעה ביטוח רכב זול הובילה לעמוד שגנב קוד אימות בזמן אמת.

ויש גם קצה שבו לא צריך ללחוץ בכלל. לפי קבוצת המחקר Citizen Lab, מודעה שנטענה בתוך אפליקציה הספיקה כדי לזהות מכשירים מסוימים ולהחזיר להם קוד תקיפה. חלק מהמודעות האלה אפילו לא הוצגו על המסך.

מה אפשר לעשות

כשאתם מחפשים אתר של בנק, של חברת ביטוח או של ארנק קריפטו, אל תלחצו על התוצאה הראשונה אם מסומן לידה "ממומן". גללו לתוצאה הרגילה שמתחתיה, ועדיף מזה: הקלידו את הכתובת פעם אחת בעצמכם ושמרו אותה במועדפים.

התקינו חוסם פרסומות בדפדפן, ובטלפון הפעילו את חסימת המעקב שהמערכת מציעה (באייפון דרך הגדרות ואז פרטיות ואבטחה, ובאנדרואיד דרך הגדרות הפרטיות של גוגל). פחות מודעות שנטענות זה פחות קוד זר שרץ אצלכם.

עדכנו את הדפדפן ואת מערכת ההפעלה. התקיפות שעובדות בלי לחיצה נשענות על חולשה בדפדפן או במערכת, וגרסה מעודכנת סוגרת את רובן.

ואם מודעה הובילה אתכם לעמוד שמבקש להתקין קובץ או להדביק פקודה בחלון של המערכת, עצרו שם. אף שירות אמיתי לא מבקש את זה מגולש.