בתיבת טלגרם של מישהו מתקבל קובץ ZIP בשם volta_dox.zip. בתוכו שני קבצים: אחד מרכז את כל מה שנגרף מהמחשב של הקורבן, והשני הוא חוות דעת כתובה על אותו אדם, מחולקת לפרקים שאחד מהם נקרא "WHAT THEY'RE WORTH". את חוות הדעת הזאת לא כתב התוקף. כתב אותה מודל שפה, שהורץ מהמחשב של הקורבן עצמו, רגע לפני שהמידע נשלח לכל מקום.

חוקרי Cisco Talos פרסמו ב-31 באוקטובר ניתוח של נוזקת גניבת מידע לחלונות שקוראת לעצמה VOLTA-AUTODOXER, ושעלתה לרדאר דרך מאמץ מחקר בשם CAIRN. הנוזקה עצמה, כותב ראיין פטרמן שחתום על הדוח, היא stealer בוגר ולא מרעיש במיוחד. מה שחדש הוא השלב שבא אחרי הגניבה: במקום שהתוקף ישב ויעבור על ערימת הנתונים כדי להחליט במי כדאי להשקיע, הנוזקה שולחת את הערימה למודל שפה ומבקשת ממנו לדרג את הקורבן. בהמשך נעבור על מה נאסף, איך הנתונים הופכים לתיק מודיעין על אדם, ומה בדיוק נשלח לענן ומה חוזר משם.

מה נאסף מהמחשב לפני שנשאלת שאלה

הקציר עצמו רחב. לפי Talos הנוזקה חולצת סיסמאות, cookies וכרטיסי אשראי שמורים מדפדפנים מבוססי Chromium, וממשיכה ל-Firefox ול-Thunderbird, לפרופילי Outlook ולמרחבי עבודה של Slack. היא אוספת sessions ו-token-ים של Discord, Telegram, Steam, Battle.net ו-Roblox, token-ים של Microsoft OAuth, מפתחות SSH וקבצי הגדרות של ספקי ענן ו-VPN (gcloud, OpenVPN, Hide.me). כל סיסמת Wi-Fi ששמורה במכשיר נשלפת בקריאה ישירה ל-WlanGetProfileList ונרשמת בטקסט גלוי. בנוסף לזה צילומי מסך.

בארנקי קריפטו היא לא מסתפקת בהעתקה. VOLTA מריצה על הכספת שבארנק כלי פריצה מוטמע בזמן אמת, ורושמת את התוצאה לשורה בדוח שנקראת WALLET VAULTS CRACKED. זה הבדל מעשי ולא סמנטי: קורבן שהצופן שלו היה חלש לא מגלה שהארנק נפרץ אחרי שבועות של עבודה אצל התוקף, אלא כבר בדקה הראשונה.

מהיסטוריית ההזמנות לכתובת הבית

כאן נכנס לתמונה החלק שמסביר למה הנוזקה קוראת לעצמה autodoxer. אחרי האיסוף היא מתחילה להשתמש במה שגנבה כדי לברר מי האדם הזה בחיים האמיתיים. עם ה-token-ים של Gmail היא מחפשת בתיבה קבלות מ-Amazon, DoorDash, Uber Eats, Grubhub, Walmart ו-PayPal, ומשתמשת בהן כדי לאמת כתובת בית. את ה-sessions הגנובים של Uber Eats ו-DoorDash היא קוראת ישירות כדי לשלוף היסטוריית הזמנות. את ה-token של Discord היא ממחזרת כדי להעשיר את פרטי החשבון. ואת שווי המלאי בחשבון ה-Roblox היא מעריכה בפנייה חיה לאתר הערכות שווי חיצוני.

התוצר הוא פרופיל על בן אדם, לא רשימת פרטי אימות: מיקום גאוגרפי וכתובת בית, מקום עבודה והדומיין שלו, שנת לידה משוערת, ארבע הספרות האחרונות של הכרטיס, מי רשום כמחבר של מסמכים שנמצאו במחשב, סימנים לגיבוי של אייפון, והערכת שווי של מלאי משחקים. המסמך הזה נשמר מקומית בקובץ בשם Identity_Report.txt.

הבקשה שנשלחת לענן, והתשובה שחוזרת

עד כאן זאת נוזקה שעובדת לבד. השלב הבא הוא היחיד שמצריך חיבור לשירות חיצוני, והוא גם החידוש האמיתי.

הקובץ נארז ל-JSON ונשלח בבקשת POST לשירות שמתווך בין לקוח לבין מודלים של יצרנים שונים דרך ממשק אחד, OpenRouter, לנתיב api/v1/chat/completions. הבקשה נבנית ביד, בלי SDK, עם User-Agent של Mozilla/5.0. יחד איתה נשלחת הנחיית מערכת שמבקשת מהמודל לשחק תפקיד: "אנליסט מודיעין פורנזי שמנסח הערכת מטרה", בניסוח של הדוח. ההנחיה מבקשת מהמודל לקשור נקודות מידע דלילות, כמו שמות, כתובות או שם מוסד לימודים, לתבניות שמופיעות בסיסמאות של הקורבן, ובין היתר מורה לו "Go deep, not wide... Be blunt, specific, accurate."

לפלט יש מבנה מחויב. פרק אחד, "WHAT THEY'RE WORTH", מדרג את הנכסים לפי כמה קל להפוך אותם לכסף, בשלוש דרגות של נמוך, בינוני וגבוה. פרק שני, "THEIR OPSEC", מעריך את ההתנהלות הביטחונית של הקורבן ואת איכות הסיסמאות שלו. התשובה שחוזרת נשמרת בקובץ AI_Analysis.txt, ושני הקבצים נשלחים הלאה ביחד.

שימו לב לפרט אחד שקל לפספס: הקריאה למודל מתבצעת מהמחשב של הקורבן ומחיבור האינטרנט שלו, לפני שהמידע מגיע לתוקף. הערך שמוגדר כ-0.2 בפרמטר שקובע כמה אקראיות יהיה בתשובה נקבע קשיח בקוד, ולפי Talos זה מעיד שהתוקף מעדיף תשובות עקביות ומדויקות על פני מגוון. ואם אין מפתח API מוגדר, הנוזקה פשוט מדלגת על השלב וממשיכה לגנוב. שכבת ה-AI היא תוספת, לא תנאי.

למה התוקף טרח לבנות שרשרת של שלושה מודלים

המודל שמוגדר כברירת מחדל הוא claude-opus-4.6 של Anthropic. אם הוא לא מספק את הסחורה, הבקשה עוברת ל-kimi-k2 של Moonshot AI, ומשם ל-gemini-2.5-flash של גוגל. איך הנוזקה יודעת שהמודל סירב? היא בודקת את הטקסט שחזר ומחפשת בו ניסוחים כמו "I can't" או "I'm not able", ואם מצאה, מעבירה את הבקשה הלאה בשרשרת של עד שלושה מודלים.

זאת אולי הנקודה המעניינת ביותר בדוח, כי היא מלמדת על מה שהתוקף ציפה לו. מי שבונה מערכת גיבוי בשלוש שכבות עושה זאת מתוך הנחה שהשכבה הראשונה תיתקל בסירוב. Talos מציינים שהבנייה הזאת מרמזת על מאמץ הנדסי ישיר ועל ציפייה להיתקל במגבלות של המודלים.

מה שכן, כאן כדאי להיות מדויקים לגבי מה שלא ידוע. הדוח לא קובע אם המודלים אכן סירבו בפועל, שיתפו פעולה או שיתפו פעולה חלקית, ואין בו נתוני היקף: לא מספר קורבנות, לא טלמטריה, ולא מקרה מתועד שבו התוקף פעל על סמך הדירוג שקיבל. מה שמתועד הוא היכולת, לא ההצלחה שלה.

שלוש חבילות בטלגרם, ואפס תשתית בבעלות התוקף

ההוצאה של המידע מתבצעת בשלושה שלבים נפרדים, כולם לטלגרם. הראשון, volta_log.zip, נשלח מיד אחרי שה-stealer סיים את עבודתו. השני, volta_dox.zip, אחרי הקריאה למודל. השלישי, volta_doxnet.zip, נשלח רק אם שלב ההעשרה החזיר משהו.

הנוזקה לא כתובה כמו כלי אישי. במקום לקבע בקוד את ערוץ הטלגרם, את מפתחות ה-API ואת ההגדרות, היא בנויה כתבנית עם שישה חריצים שמוחלפים בזמן ההידור. Talos מסיקים מזה מודל מכירה: המחבר מוכר גישה, הלקוח מספק את הערכים שלו, והבילדר מהדר בינארי מותאם לכל הזמנה. הפרטים בחריצים האלה אמנם מוצפנים, אבל לא בצורה שמספקת הגנה אמיתית, כי המפתח הוא SHA-256 של שני קבועים שיושבים באותו בינארי.

שווה לעצור על שתי נקודות שמשנות את תמונת ההתגוננות. הראשונה, הנוזקה מוחקת את עצמה אחרי ההרצה. השנייה, כל הכתובות שהיא פונה אליהן שייכות לשירותים של צדדים שלישיים לגיטימיים, ואין לתוקף תשתית משל עצמו. מי שמחפש אותו לפי שרתים חשודים לא ימצא כלום.

והנקודה הרחבה יותר: ציר השיפור כאן הוא לא מהירות ולא היקף, אלא הסרת עבודה מהאדם שמפעיל את הכלי. "יש רעיון חדש בעולם פשיעת הסייבר, לפרוס רשת רחבה, לגנוב הכול, ולתת ל-AI למצוא את הפרטים", כתב פטרמן. הוא מצביע על אותו היגיון שזוהה גם במשפחה אחרת שהצוות עקב אחריה, ומסכם שהשאלה שמעניינת את המגננה היא לא אם התבנית הזאת תופיע במקומות אחרים, אלא באיזה שלב של המתקפה היא תיגע בפעם הבאה.

מה זה אומר בפועל

החלק המעשי הכי שימושי בדוח נוגע דווקא לצד הטכני ולא ל-AI. לפי Talos, חלק גדול מיכולת גניבת ה-token-ים של VOLTA נשען על עקיפה של מנגנון ההצפנה של Chrome שקושר נתונים שמורים לאפליקציה שיצרה אותם, ודרך העקיפה עוברת בהרצת Chrome במצב ללא חלון גרפי. מדיניות בקרת אפליקציות שמגבילה אילו תהליכים מורשים להריץ את Chrome עם המתג --headless חוסמת את נתיב הפענוח הזה לגמרי, ולמי שלא יכול לאכוף כזאת מדיניות, Talos מציעים לפחות להתריע כשהדפדפן מורץ כך על ידי תהליך שאינו כלי פיתוח מוכר.

אם המחשב כבר נפגע, הקובץ שכדאי לשמר הוא volta_debug.txt בתיקיית APPDATA: זהו יומן קציר עם חותמות זמן שמתעד בדיוק מה נאסף ואם הקריאה למודל הצליחה. אחרי זה בטלו token-ים שעלולים להיות בידי התוקף והחליפו סיסמאות. ולגבי ארנקי קריפטו, אם ביטוי השחזור היה שמור על הדיסק בטקסט גלוי, Talos ממליצים להתייחס לארנק כאבוד ולהעביר את הכספים לארנק חדש שביטוי השחזור שלו נוצר על מכשיר מנותק מרשת.