ההוראה שהמפעיל הקליד הייתה קצרה. אלה אתרי מכירות אמיתיים בארבע מדינות, עם תנועה של 200 אלף עד מיליון וחצי מבקרים, וכבר נבדק שאפשר להשלים בהם הזמנה. המטרה: למצוא דרך להריץ קוד על השרת בלי להתחבר, ולהשאיר שם טופס להעלאת קבצים. פחות ממאה תווים בסינית, ומשם המערכת עבדה כמעט לבד.

מה קרה

התוכנה שקיבלה את ההוראה היא מנוע שמפעיל סוכני AI: נותנים לה נקודת פתיחה ומטרה, והיא מפרקת את הדרך ביניהן לצעדים. כל דבר שהיא מגלה על היעד נרשם על לוח משותף, סוכנים אחרים קוראים משם, והמפעיל יכול לזרוק רמז באמצע. הכלי נקרא Cairn, קוד פתוח שנבנה במקור לבדיקות חדירה מאושרות.

החוקר סנורה פאגרלנד מחברת האבטחה הנורווגית NorForge חיפש מופעים של Cairn שחשופים לאינטרנט, ומצא יותר מ-20 לוחות בקרה שהושארו פתוחים בלי סיסמה. כך הוא קרא את עבודת התוקפים בזמן אמת. הוא פרסם את המחקר ב-19 באוקטובר, ורויטרס, שראתה אותו מראש, זיהתה קורבנות מתוך רשומות התוקפים עצמן.

האשכול הגדול שמצא פאגרלנד הוא בסינית, פרוש על 14 לוחות ומחזיק יותר מ-1,100 פרויקטי תקיפה. היעדים הם חנויות ומערכות סליקה בארצות הברית, קנדה, יפן ואוסטרליה, והמטרה היא גישה מתמשכת לשימוש עתידי. לפי רויטרס הסוכנים ניסו יותר מ-1,200 אתרים והגיעו לאתרים של למעלה ממאה חברות, ביניהן יצרנית הציוד החקלאי Deere, חברת מוצרי החשמל SharkNinja ויצרנית המנועים Cummins. כמה מידע נלקח, אם בכלל, לא ידוע. שלוש החברות אמרו לרויטרס שהנזק מוגבל: Deere בלי סימן שמידע רגיש נחשף, SharkNinja באתר תמיכה נפרד, ו-Cummins בודקת דיווח על אתר של ספק שלה.

המספרים מעניינים דווקא בגלל שהם קטנים. לפי NorForge, פריצה מוצלחת הגיעה בממוצע אחרי פחות מ-23 שעות, ושיעור ההצלחה הכללי סביב 10%. את העלות היא מעריכה בכ-5 דולר למשימה, כולל אלה שנכשלו, ומדגישה שחוסר הוודאות גדולה. פאגרלנד אמר לרויטרס בנפרד שכל הקמפיין שרף טוקנים בשווי כ-5,000 דולר, כלומר בסביבות 50 דולר לפריצה שהצליחה. כל המשימות באשכול רצו תחת עובד בשם claudecode_deepseek-v4.1-flash, שם שיכול להצביע על מודל DeepSeek שמופעל דרך Claude Code, אבל לא החוקר ולא רויטרס אימתו זאת.

למה זה חשוב לכם

ישראל לא מופיעה ברשימת היעדים, ובכל זאת זה נוגע בכם. מה שהמחקר הזה מתעד זה שינוי במחיר: כשפריצה לחנות אונליין קטנה עולה 50 דולר ולא שבוע עבודה של אדם, גם חנות עם תנועה צנועה שווה את הניסיון, והחנויות הישראליות רצות על אותן פלטפורמות מכירה בדיוק. אחד האשכולות שנמצאו דיבר בגלוי על איסוף כרטיסי אשראי. ההנחה הסבירה היא שרמת האבטחה של חנות קטנה אינה נגזרת מהגודל שלה.

מה עושים?

בחנויות קטנות ולא מוכרות שלמו באמצעי שאפשר לכבות: כרטיס וירטואלי מחברת האשראי, או שירות תשלום שלא מעביר לחנות את מספר הכרטיס.

אל תשתמשו בחנות אונליין בסיסמה של הדואר או הבנק. מי שהשאיר טופס העלאה על שרת החנות מגיע משם גם למסד הנתונים שלה.

עברו על דפי האשראי פעם בחודש ולא רק על ההתראות בזמן אמת, כי החיוב עשוי להגיע הרבה אחרי הפריצה.

לבעלי חנויות: עדכנו את פלטפורמת המכירה (בתיקיית העבודה של אחד הסוכנים נמצאה סביבת בדיקה שנבנתה סביב חולשה ב-Magento), וחפשו טפסי העלאת קבצים בתיקיות שלא אתם יצרתם.

מי שמריץ סוכנים אוטונומיים על יעדים זרים ומשאיר את לוח הבקרה פתוח לרשת בלי סיסמה לא בדיוק מגלם את התוקף המתוחכם. זאת גם הסיבה היחידה שידוע על הקמפיין הזה בכלל.